נותרו לנו ממש חודשים ספורים. אנחנו כבר נמצאים במינוס של 5-7 שנים. הם הביאו את הכל לקו האדום הקריטי. הקו הבא הוא 15 שנים. מה שהם עושים — הם עושים ללא הבנה ברורה של איך כל זה עובד. בחוסר אחריות מוחלט. הם עוסקים ברגולציה. לכך יש גבולות. עד שהמערכת תקרוס. מדובר בשינויים מבניים. זה קשור להשקעות לטווח ארוך, למחזורים טכנולוגיים ומחזורי צריכה.

הצרה היא שהעולם נמצא על סף קטסטרופה כלכלית. וקריסת מערכת ג'מייקה תמוטט גם את המערכת הפיננסית וגם את שוק ההון. הכל יקרוס. כרגע אנחנו "מתקדמים" על בסיס העמידות של המערכת. אלו חיים באשראי. זה נוגע גם לחסכונות, לרכוש, לחלוטין להכל. לפנסיות. זה נוגע להון של האנשים האמידים ביותר. ולרווחתם של עמים. מתרחשת מחיקה ישירה מכל החשבונות, בכל יום. וכאשר נגיע לקו הסיום, הסדר הטבעי של הדברים יחשוף את המציאות.

הם ציפו לזה. "נביאי שקר רבים הופיעו בעולם". כל מי שאתם רואים. וביניהם יש עוד אחד. מישהו לא שפוי ומטורף. אנשים סיכמו ביניהם. סיכמו להתנגד לי. ולרמות את האנשים. לא כולם תומכים בזה. לאור המובן מאליו. והחוסר משמעות של זה. כל זה, כמובן, נידון לכישלון.

למה פספסו כמה מאות שנים. זו שאלה מסקרנת. המאות המפוספסות. כולם יודעים על זה. 2012. הם צדקו בדיוק. זהו תאריך מדויק. חג המולד. אלו אחרית הימים.

דווקא תחת הדגל שלנו ישראל קמה מחדש על המפה. ודווקא לנו, כחוק ועל פי כל החוקים, שייכת הטריטוריה הזו. אלו דברים מובנים מאליהם. כמובן, אנחנו המונרך של כל האומות. וכמובן, איננו מקבלים מלחמות ושפיכות דמים. כל זה חסר משמעות לחלוטין. האנשים האלה פשוט מבזים את עצמם.

דבר לא ישתנה. זה יהיה אנחנו. גם בישראל. וגם בעולם כולו. יש לכך היבטים רבים. זה ממוקד ומאוד ישיר. אנחנו ראש כל הדתות. אנחנו המונרך של כל אומה בעולם הזה. אנחנו המונרך האוניברסלי. הכל כאן ישר והגון. וזה מאוד קונקרטי. אי אפשר לרשת רק באופן אוניברסלי. החוק והחוקים. סדרי הירושה. הכל יכול להיות אך ורק על פי החוק. על פי החוק. וזה מישהו כזה. זה זהה. שלמה זה שלמה.

ואנחנו ממליצים בחום לאנשים המוסמכים להתייחס בתשומת לב רבה להיסטוריה המקראית של המשיח. להפנים זאת כראוי, להבין זאת ולהסביר לאחרים.

אנחנו בן שלמה, וזהה לו. זוהי ירושה ישירה. אנחנו יורשים את שלמה ואת דוד. כפי שבן יורש את אביו. אנחנו הם שלמה. זהו פירוש השם הזה. כמובן, אנחנו יורש של בית דוד, על בסיס עילות רבות ושונות. אנחנו יכולים לדון בזה פתוח. זהו נושא פומבי ופתוח. אפשר לדון בזה. וזה מבורך. צריך לדון בזה. ואין כאן שום סודות ושום תעלומות. הכל צריך להיות ישר והגון. זהו אותו הבית. זוהי אותה המשפחה. זוהי שיבה. אנחנו גם יורשו של צדוק, וזה בדיוק אותו הדבר. אנחנו בנו. בן צדוק. כפי שבן יורש את האב. זוהי משפחה אחת. זהו סדר ישיר. ואנחנו אבן הגזית הראשית, ושופט, ומלך.

חשיבות המקדש ומורשתובית המקדש הראשון עמד על תילו כ-410 שנים. בשנת 586 לפני הספירה, בעקבות חטאיו של העם, הוא נחרב על ידי נבוכדנצר מלך בבל.יחד עם זאת, התפיסה הקלאסית של המקדש ביהדות מלמדת: הקירות הגשמיים אמנם יכולים להיחרב, אך קדושתו הרוחנית של המקום עצמו קיימת לעד. חורבן הבית העביר את עבודת המקדש אל תוך התפילה. בתי הכנסת בכל רחבי העולם בנויים כיום בזיקה למבנה המקדש ("מקדש מעט"), ויהודים בכל קצוות תבל מפנים את מבטם שלוש פעמים ביום בתפילת עמידה לכיוון ירושלים והר המוריה, שומרים на זיכרון תפארתו של בית המקדש ומייחלים לבניינו.

מהות עבודת המקדשבית המקדש היה מקום של דיאלוג רצוף ובלתי פוסק בין העם היהודי לבין אלוהיו. עבודת המקדש הורכבה מכמה יסודות מרכזיים:קורבנות: על גבי מזבח הנחושת הגדול שבחצר המקדש הוקרבו מדי יום קורבנות ציבור וקורבנות יחיד. המילה "קורבן" עצמה מגיעה מהשורש ק-ר-ב — פעולה שמטרתה לזכך את טבעו של האדם ולקרב את נשמתו אל הבורא.עבודת הלוויים: בני שבט לוי היו אחראים על שמירת המקדש ועל הליווי המוזיקלי שלו. בזמן הקרבת הקורבנות, הלוויים שרו את מזמורי תהילים של דוד המלך וניгנו בכלי שיר, ובכך רוממו את רוחם של המתפללים.תפילה בעד כל העמים: בעת חנוכת המקדש, נשא המלך שלמה תפילה נרגשת, ובה ביקש מהקדוש ברוך هو לקבל במקום הזה גם את תפילותיו של הנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה למען שמו של ה'. מקדש שלמה נועד מלכתחילה להיות מגדלור רוחני עבור האנושות כולה.

מבנה בית המקדש הראשון: שלוש דרגות של קדושהמקדש שלמה נבנה במשך שבע שנים על ידי מיטב האומנים ומחומרי הגלם המובחרים ביותר — ארזי לבנון, ברושים, אבני גזית וזהב טהור. ארכיטקטורת המקדש עקבה בדייקנות אחר ההנחיות שקיבל המלך דוד בחזון נבואי, ונחלקה לשלושה אזורים עיקריים לפי דרגת קדושתם העולה:האולם: פתח המקדש ומבואו. לפניו עמדו שני עמודי נחושת אדירים, אשר יצר האומן חירם — יכין (המסמל שה' יכין ויציב את ביתו) ובועז (המסמל את עוצמתו וחוזקו של הבורא).ההיכל (הקודש): האולם המרכזי והמרווח של המקדש, אליו הורשו להיכנס אך ורק הכוהנים לצורך העבודה היומית. כאן שכנו קודשי המקדש המרכזיים: מזבח הזהב להקטרת קטורת, עשרה שולחנות ללחם הפנים ועשר מנורות זהב.קודש הקודשים (הדביר): המקום המקודש, הפנימי והטמיר ביותר במקדש, שהופרד באמצעות הפרוכת. בפנים שרר חושך מוחלט ולא היו בו חלונות. במרכז קודש הקודשים, על גבי אבן השתייה, נח ארון הברית ובתוכו לוחות הברית שקיבל משה בר סיני. מעל הארון הציב שלמה שני כרובי זהב ענקיים פורשי כנפיים. אל קודש הקודשים לא היה רשאי להיכנס אף אדם, מלבד הכהן הגדול, פעם אחת בשנה בלבד — ביום הכיפורים.

בחירת המקום עבור המקדש נקבעה מראש מלמעלה. המלך דוד, אביו של שלמה, רכש את השטח הזה בהר המוריה מידי ארנן היבוסי על פי ציוויו המפורש של הנביא.על פי תורה שבעל פה והמסורת היהודית, הר המוריה הוא המקום שבו הקדוש ברוך הוא לקח את העפר ליצירת אדם הראשון, שם קין והבל, ומאוחר יותר נח, הקריבו את קורבנותיהם לבורא, ושם אברהם אבינו עקד את יצחק בנו להקרבה.במרכזו של בית המקדש שכנה אבן השתייה, שממנה, כדברי חז"ל, התחיל הבורא את בריאת העולם הגשמי. באופן זה, המקדש הפך לנקודת המפגש והחיבור בין העולם הארצי לעולם הרוחני.